ליאור בורלא / מים מתאפקים |
מצאתי אותה,
את האחת שתחלוק את תשוקותיי,
והיא מתגרה בי,
כיאה לנשות המערב.
בת מזל תהיה האחת
אשר אותי תשחרר מהמנורה.
אני סובל מתסכול מיני,
אל לי להתכחש!
חסרים לי כל כך המגע,
הקרבה,
האהבה.
עירומה ויפה היא שוכבת על גבה,
והיא שלי,
רק שלי.
אני רוצה ללטף אותה,
לחבק לה את הירך,
לגעת בה, למשש את גופה,
ברכות,
בגסות!
לזיין אותה,
לפרוץ כמו נהר שובר סכר אדיר
אשר בשיניו מחזיק
זה שנים מים תוססים,
מים מתאפקים.
אבל לא,
לא עכשיו,
אולי אחר כך,
אולי מחר.
מתוך "שברונות"
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|