וילון, פסנתר, מיטה ומרבד וורוד
מי עוד יכול להיות שם, ועוד
כשאני משתמש בכל התכסיסים
באשפה כבר אין חיצים
אני אוהב
לא מוציא מילה
הלב דולף
כשאני מולה
שירה! אני מאוהב
אל תהיי אתו בכלל
עכשיו
וילון נפתח, פסנתר, הוא פורט ושר
היא מהופנטת והוא מאושר
ואני - כמו חתול קופא מול פנסים
נחרך בחרכי תריסים
אני אוהב
רק את שירתי
הכל דולף
היא זרקה אותי
נזרקתי פה על הספסל
אל תהיי אתו ועד
בכלל
אור אדום! והוא לא עוצר
אני מזמין שוטר
לא, לא יכול יותר
הווילון נקרע.
עוצם! וזה לא עובר
הכאב חופר
אני רוצה אותך
אח! את אתו
וזה רע
וילון נושב ברוח מן המזגן
הם במיטה, הספסל שבגן
עוד מעט ויקרוס אתי בלב כבד
אני זז להזדווד.
אני עוזב, שירה
כבר היום
אני דולף על קיר
על הווילון
אל תיפרדי, יקירה
רכבי אתו ישר אל השקיעה
וילון מוסט, ואת מנופפת "בוא!"
אני חוזר ומביט בך ובו
משלושה לא חייב דווקא לצאת אחד
גם ביחד יש לבד
אני אוהב, שירה
במיוחד
על הווילון, הקיר
על המרבד
עוד נשיקה, אנחה
נרכב יחדיו ישר אל הזריחה
אור אדום, אני לא עוצר
האופק כבר בוער
כן, אני רוצה יותר
הווילון נקרע
עוצם! וזה לא עובר
והאור חודר
אני רוצה אותך
את גם אתי
אני בא.
|
