בשלוש מילים קצרות שאלת "איך את מרגישה?"
מיד התיישבתי, וברוב הדר ניסחתי - מכתב תשובה.
אומרים שאני טובה עם מילים, שורה רדפה שורה,
עמוד אחר עמוד, ומוקדם מכפי שציפיתי- מחברת נגמרה.

הסתכלתי בכתוב, בחנתי מכל כיוון וצד -
הגזמתי קצת...

זיקקתי את הרגש, עליו מילים רק מכבידות -
וידאתי מה חשוב, ומה עובר בדואר בקלות.

מעטפה חדשה לקחתי, מלאתי במהרה,
שלחתי חזרה אל השואל- מעטפה דקה.

כשתפתח תבין, אני מקווה. את פשר חוסר המילים.
תמצא הפתעה רטובה במקצת, בליל דמעות מקסים.

יש שם אושר ונוסטלגיה, כאב-לב וגם שמחה,
יש תקווה ליום של חורף, יש גם אהבה.
גם עצב הסתנן לו... איך אפשר שלא?
געגוע, מזוכיזם, וגם בלבול תמידי...
במעטפה דמעות, פיסות של מים, תמציות שהן אני.

ייקח לך קצת זמן, לפענח - אך בסוף תבין.
וייתכן שזה האגו,
אבל יש לי הרגשה שאני יודעת, איזו תגובה לי תחליט להכין.
אתה תשבור את הראש, זה בטוח.... ובלבי אני תוהה -
האם תצליח, לבסוף - להכניס חיבוק לתוך קופסה?