עומד לצד הדרך ומביט,
ענן אוטופיה חולף לו בשמיים,
זוהר בשמש של אחר הצהריים,
ומתגרה בי ביופיו לעת שקיעה.
אני הולך בדרך אינסופית,
והיומיום סוחף אותי קדימה.
דוהר הזמן, משאיר חותם בי פנימה,
ואין לי פנאי להתבונן בעננים.
מתוך חלום, בוחר לפקוח את עיניי,
ואז פתאום, הופכים צלולים המים.
פשוטים דברים שהסתבכו לפני יומיים,
ונמהרות המסקנות של האתמול.
ושוב חולף ענן אוטופיה בשמיים,
אם מציאות זו או חלום, לו לא אכפת.
ולפעמים כשיורד עליי הגשם,
אפשר למצוא בו טיפה של הגשמה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.