קמטים, זיופי פנים אני מכיר.
מה שפירשתי על הקיר לא דומה למה שנראה בעיר.
רוחות מעיפות שלכת, זה הזמן שלי להוריד שכבה ואז ללכת.
החיים זורמים וסוחפים איתם שאלות שצריכות להפוך להחלטות.
האם היה כך, ומה לעשות..

עכשיו אני מבין, גדלתי, מבעד לחלונות מזהב למדתי להבחין,
לדעת מי אשם ולמה,
ולא אופתע עוד מהרעשים שתוקפים אותי ביום בהיר.
עכשיו אני מבין, משהו בי פקע ואני משלים עם כל זריחה.

קור מחניק והחולשה, היו ימים של כניעה.
מכל דבר קטן נבהלתי. כעת ליבי נשאר בקצב.
שום דבר כבר לא מפחיד, העניים מזהות אמת ממרחקים.
סיפוק עוטף פנים, ללא ספק עכשיו אני מבין..

עכשיו אני מבין, גדלתי, מבעד לחלונות מזהב למדתי להבחין,
לדעת מי אשם ולמה,
ולא אופתע עוד מהרעשים שתוקפים אותי ביום בהיר.
עכשיו אני מבין, משהו בי פקע ואני משלים עם כל זריחה.