אני יושב מול הכחול הגדול,
ורוח נעימה מביאה עמה גרגרי חול.
נושבים, מסתחררים, מתפזרים,
בכסף וזהב ומים מלוחים.
והגלים מנצנצים במיליון רסיסים,
נשברים, הולכים , חוזרים, מלטפים,
על החוף נמסים.
נכנס למים, שוטף פנים,
מתמלא חיים, מתפלל לאלוהים
לימים יפים והמים שקופים,
אפשר לראות את הדגים.

והשמש מעליי עגולה ומחייכת
בצבעים של לבן, צהוב ותכלת.

וציפורים לבנות למעלה עפות,
ולמטה על החולות יושבות משפחות.
החול החם מתפורר לי בין האצבעות.
אלוהים, כמה שטוב לחיות.

ואז אני על החול יושב,
שתי רגליי על הקרקע המחברת ביד וכותב,
פה אני מרגיש, מתבונן ואוהב.

והשמש שוקעת, את המים מלחכת.
באדום וכתום את השמיים מנשקת.

והיום הזה תכף נגמר,
קרוב לוודאי שאהיה כאן גם מחר.
מסתכל מסביב, מאופק לאופק הכל מושלם.
לא השתנה, ללא מגע יד אדם.
זמנים חולפים ועוברים דורות.
גלים באים ונעים החולות.
מאז ימי בראשית קיים.
מאז , עכשיו ולעולם,

הים.