|
כרסיסים של זכוכית
היא, ננעצה בבשרו.
שבר הכלי שפעם הייתה.
רגש מרגיע
היה ניסך באגודלו.
שהניע בבשרו את גופה.
ובשדרה
סהרורי
הסתובב.
מגדיל סיכויו,
לפגוש בכאב -
זו שהפכה זיכרון. |
|
|
כיף לראות עיר
עולה בלהבות!
חגב מוזהב.
(אני נקבה, אבל
למה ציפיתם?
שאני אקרא לעצמי
"דובה זהובה"??) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.