אני רק אטומית קטנה - מה אני יודעת על למה אני פה? על גורל
שמכתיב הכל מראש? מטרות קיום?

אולי לבוזומים יש גם שאלות כאלה. אולי גם עבורם, לא משנה כמה
יתרחקו מנקודת ההתחלה שלהם - הם לא יגיעו למקום כלשהו.
אולי בגלל תוכלת/תוחלת החיים? כמוני לא יודעת. אולי יש סיבות
אחרות לזה.

אולי זאת משמעות הקיום, או מטרתו - לתהות על קנקן הקיום...

האם לסביבה הגדולה שלי ("כל הדברים שאני לא מגיעה אליהם") יש
חוקים משלה, או שכמו שההגיון עובד במציאות שלי - והוא באמת
עובד - הכל מותאם אלי?
פעם הייתה לי נטייה לחשוב שכן, שהכל מותאם אלי. כי באמת, כל מה
שאני מכירה והספקתי ליצור איתו מגע, מתנהג כמצופה לפי כללים
הגיוניים למדי. אבל היום - היום אני חושבת שזה לא ככה.

איך יכול להיות, שמוח קטן ומוגבל כמו שלנו, יכול להבין את
היקום ואת כלליו המופשטים כל-כך, עד שאולי הם בכלל לא קיימים.

הרי אנחנו כל כך עסוקים בעצמנו, בעולם שקרוב אלינו.
העסקנות הזאת מובילה אותנו לדרך נכונה, כביכול, שהקיום מכתיב
דברים רגילים. אבל במרחק קטן מפה, ואח"כ גם גדול, נוכל בכלל
להתקיים?
עדיין יש בי איזה דחף להאמין שדברים קבועים לפי הבריאה שאני
מכירה אבל אולי לא....אולי לא.....

ואם לא אז מה תיתן לי אותה תהייה אודות משמעות הקיום?
ייתכן שהיא לא תוביל אותי לדבר - ואז.... מה משמעות הדברים?
למה אני פה - אם אין לי.....? אם אין לי יכולת להבין.

כעבור כמה שנים...

ואולי זו ההבנה, אולי ההבנה היא שההבנה מוגבלת, אבל מתרחבת.
פעם מישהי קרובה אמרה לי: "מירב את יודעת, פעם מרחק של דור,
היה 25 שנים". היא הייתה צריכה להסביר לי, שהכוונה היא לכך
שבגיל 25 בנות יולדות ילדים פחות או יותר. "אבל יש עוד משמעות
לזה" - כך היא אמרה. המשמעות היא, לדבריה - "כל דור מבין הרבה
יותר את העולם...", והיא עוד אמרה שהיא שמעה ש-"אומרים שהיום
מרחק דור, מבחינת ההבנה הוא רק שנתיים", וזה היה לפני משהו כמו
11 שנים.
תראו עד כמה שאני יודעת, בהמצאות של ימינו בכל כמה שנים, יש
דור או דור וחצי, ועוד כמה מיליוני פיקסלים, על הדרך ....
את זה אני יכולה להגיד היום, במרחק כ-9 שנים מהיום בו התחלתי
לכתוב את הקטע הזה.
אחרי שהבנתי שאני תמיד לבד, אבל תמיד יש בי פוטנציאל להשפיע על
אחרים. אחרי שהבנתי שמה שחשוב לי הוא מה שאני רוצה בחיים.
אחרי שהבנתי את זה, הבנתי גם, שההבנה היא מוגבלת רק עבור מי
שלא רוצה להבין.

לדעתי יש אינסוף של חומר ורוח שנמצאים אי-שם במרחב, ואי-כאן
בתוך האטמוספירה (הנקרעת), לדעתי אין סוף להבנה שלנו את העולם,
פשוט כי אין משהו שצריך להבין, הכל משתנה מרגע לרגע, כך שאין
איזה מציאות "אחת".
ההשפעה שלנו; ואולי, אם יש יצורים אחרים ביקום, גם ההשפעה
שלהם; היא שמביאה לשינוי בתדרים, שינוי בחומרים, שינוי בהבנות,
שינוי באושר הקוסמי.