אני רוצה לחזור אל היופי ואל הזרות של עצמי לעצמי
לגלות בעצמי חדש ומחדש לגלות את עצמי
אני רוצה לתת זמן למילים שנראות משונות בתכלית
כי שונה התכלית שהולידה אותן, כל מילה קרן אור נפתולית
שנשברת על אלף אלפי חלקיקים שגם הם אבודים כמו כולם
ומ  צאו שם חיבור עם אותה קרן אור והשפריצו צבעים לעולם
חסר לי שינון שישרוט ויחדור ויכאיב וידגדג מבחוץ ל"בפנים"
ויחזיר ריקושט של תחושות ודברים בריקוד של שרירים מבפנים
לפנים
החיפוש אחרי החופש - פרדוקס בפני עצמו, כי יכול לחפש ולחקור
רק מי שיש לו החופש לחפש, וגם שאלות יש לשאול או לחכור
כי בסוף היום אותה זרות יפיפייה היא נחלת כל חולף
כי לחולפים אין עוד נחלות בעולם ואין דבר שנשאר, ורק נשאר
להתחלף
ולהוריש מקום יפה יותר ממה שקיבלנו, לחבר עוד מילים למשפט
משפט חובק משפט ומתמזג לכדי שיר, ולא משנה או היכפת
אם יש שם חרוז או חסר, כי אין שלמויות וגם אין דיוקים
כי לשורש אדם אין תשובה מספרית, אין נוסחה בדיוק איך מחבקים
אין צורה גאומטרית לרגש (חוץ מלב) ואדם לא מתאים לחוה
אדם בוחר אדמה ודממה, ושותל בה חיים ומצמיח שיבה
אני מרחוק ראיתי שיחות של מקום במקומות של שיחים
ואי-שם במרחק שמעתי מחיים של רעות על ראות של חיים
עוד תרם מצאתי מקום בנדודים ובחליפה לא אמצא תמידיות
רק חבריי הם שונים בכל פעם ועדיין אותם חברים בדיוק
רק מילותיי הן זהות בכל פעם ורק כל מבט משתנה
כשפוגש כל מילה מזווית קצת שונה ומקום לזרות מפנה
בחישוב החיים לאחור לא מסובך לעשות סיכומים
כולנו מתחילים נתונים, במהלך הדברים משתנים,
(ואם שווה או לא שווה) בסוף נאלמים.