המסע  שלי...

אני כל כך מתרגש, אנחנו כמעט מגיעים!.
אני קם ממקומי ומביט למרחב, מחזיק במעקה ומביט במים, אני מקשיב
לערבול קולותיהם המתרגשים של הסובבים אותי ביחד עם הקולות
הנעימים של הגלים המושכים אותי איתם לאיטם, מתיישר וחושב- הם
אינם ממהרים כמוני.
ליבי הולם בי ודופק - אני רואה מרחוק קצה של אדמה!. אושר מציף
את כל כולי ותחושת ריחוף אוחזת בי ואני מרגיש באוניה שעל המים
ממש כמו בשמים, כאילו הייתי יושב על ענן לבן ורך ונהנה מהחופש,
מהרענון של הבריזה החולפת על פניי בליטוף. אני עוצם עיניי
ומדמיין את עצמי כבר מגיע לנהרות השטופים בחלב ודבש, כמו
שמספרים על ארץ זו, אני רואה עצמי מגיע לעצים הירוקים ולפרחים
הפורחים בשלל צבעים המפיקים ריח של אורנים ויסמינים. מצליח
לדמיין  את התחושה של לגעת באבני החיים, בלב ליבה של האומה
שלי, לשמוע עברית בכל מקום, צחוק מתגלגל ואוהב, אויר זך כיהלום
ושמש שזורחת על כך פלאי ה'.
אני פוקח את עייני למשמע ציפורים ורשרושי מים ורואה ממולי מלא
ספינות ואניות ודייגים, מסתכל קצת מסביב ורואה את האדמה היקרה
שכה חיכיתי להגיע אליה קרבה אליי בפעם הראשונה. יש אנשים מכל
עבר ושמים תכולים עמוקים והרבה- הרבה אהבה. ליבי הפועם בחזקה
כל פעם מאיץ את מהירותו ואני מתאפק שלא לבכות, פרץ רגשות מאיים
להתפרץ החוצה מתוכי.
אף פעם לא ראיתי שמים כאלו, שמים עם עומק...עם רגש וטוהר
שנותנות לי תחושת שלווה כל כך גדולה, ותקווה והגנה. אני עוצר
לרגע את שתף המחשבות והתחושות ומביט סביבי באוניה עצמה- הכל
ריק, כולם ירדו רק אני הפלגתי בדמיוני.
אני לוקח איתי את התיק וצועק בשמחה וגעגוע: הגעתי הביתה!