בימים הללו הסתבר לי שבצורה כלשהיא השגנו את היכולת לקיים חיים
ברי קיימא על כוכב הלכת מאדים.

יום אחד, לא כ"כ מזמן מצאתי את עצמי בבית הורי, יושב קורא
ספר.
פתאום, משום מקום אימי באה אליי ודוחקת בי להזדרז
ולהתארגן.(מיותר לציין כי בימים אלו עוד גרתי בבית ולכן כל
בגדיי היו שם).
לא בדיוק הבנתי מי נגד מי, למה להתארגן אבל אם אימא אמרה אז
עושים.
התחלתי להתלבש, אימא הזכירה לי שזו חתונה, אז הייתי צריך לפשוט
את בגדיי שלא היו הכי מפוארים ולשים עליי את מיטב מחלפותיי.
סיימתי להתארגן ולהתחתך, כמובן שאחיי פיגרו אחרי והייתי מוכן
ראשון.
נכנסנו למכוניות, התחלנו בנסיעה צפונה על כביש החוף. בזמן
הנסיעה שהייתה די ארוכה, ניסיתי לדלות עוד פרטים בנושא החתונה,
הצלחתי להבין שיש משהו בצפון שאליו צריך להגיע ומשם נוכל ללכת
לאירוע.
שינה נפלה על עפעפיי, והתעוררתי ממרפק של אחי, שאומר לי
"הגענו". "טוב, בסדר אני בא", אמרתי לו.
יצאתי מן המכונית, התמתחתי ושאפתי שאיפה גדולה.
לאחר מכן,חיכינו לאוטובוס שיבוא ייקח אותנו. עלינו על האוטובוס
והוא התחיל בנסיעה.
מלבד המשפחה שלי לא הכרתי כמעט אף אחד על האוטובוס.
לפתע פתאום, ראיתי את חברה שלי לשעבר. בירכנו אחד את השני
לשלום והיא התיישבה לידי והחלפנו כמה משפטים.
הגענו למלון, יותר נכון למתחם. היה שם בין היתר גם בית מלון,
ראינו איזור חקלאות גדול, וגם רכס הרים קטן. מאוד אופייני
לאזור. התחלנו ללכת ברגל. פניתי לאבי בשאלה, "איפה אנחנו
בכלל?", "במאדים", הוא ענה לי. "למה אתה מתכוון?", שאלתי. "מה,
לא שמעת?", הוא השיב, "זה בגלל שהיית עכשיו שבוע באילת, צללת,
ואתה נמצא עכשיו בבאר שבע, שום דבר לא מגיע לשם". "אז תסביר לי
מה קרה", אמרתי לו. "פשוט מאוד", הוא אמר. "הגיעו חוצנים מן
החלל החיצון והראו לנו את הטכנולוגיות שמאפשרות ליצור סביבה
תומכת חיים במאדים וכך עשינו, בעזרתם כמובן".
לאחר שאבי שטח בפני את רקע הדברים, המשכנו בהליכה שקטה.
הגענו למלון, נכנסנו לחדרים, הכול כרגיל, אני רציתי לתפוס מיטה
בקצה החדר ליד אחי הגדול, אבל אחי הבינוני אמר לי שמקומי במיטה
אחרת. טוב, הלכתי למיטה שלי ושם ראיתי פתקית עם שמי ופרטיי.
נשכבתי על המיטה עם שמי והתחלתי להרהר בעניין הזה של "מאדים".
אם אדם מובך, הוא מתחיל להסמיק ופרצופו בעצם מאדים, הוא נהיה
מאוד אדום.
הגיוני מאוד.
באמצע ההרהורים אבא חזר אליי והתחיל לספר לי על קריירת המשחק
שלו ואיך היא לאט לאט מתבססת ותופסת תאוצה.
לכסנתי את מבטי, וראיתי כלב שחור. התחלתי לשחק איתו וכל זמן
המשחק לא יכולתי שלא לתהות: האם הוא גם מאדים?, הוא שחור, אז
אולי פשוט לא רואים עליו?
בלית ברירה, פסקתי מהרהוריי ויצאנו החוצה. התחלנו ללכת
והגענו.
קיבל אותנו בכניסה אדם לבן, הציג את עצמו ואמר:"נעים מאוד, אני
מאדים".
ואז הוא התחיל להאדים.