אביב רובין / חלון |
מוצפת נהר וראשים,
כל שריר וכל עצם
מוצג וחשוף ורעוע
ונע לקול זמר עדין
הקימור הנוגה הכפל הרך
עכור מהאור הנוקשה
ושיער ריחני וציפורן דקה
והעור החלק כשפת ים
בין פיסות של שמים
נח לו לבד
נחש עצל ומרתיע
קולותיו הוא מפריש
כשמאורתו מתפשקת
בין שפתיים לחות
בראשן מוטבעות
בריכות, אגמים,
שלוליות עמוקות,
נועצות מבטים עגומים
ומה בראשך תהגי
על שאון הראשים הסואן,
כי זמן להגות
יש ממנו מספיק
עד שעלם אחר
יעלה ברשתך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|