וכמה שאת מסתחררת
מניפה דגלים ריקים
מרווה ממני את צימאונך
מבעירה בי רגשות
וכשאת נכנסת בדלת כמו אור נשפך
אני מכיר אותך
אני מגלה לאט-לאט וזה אתגר
איך באיטיות אני מכניס את ידי לבריכת נשמתך
אני מוצא דברים מוזרים, זה מסעיר
שתיקתך צורחת באוזניי
סימפוניה שלמה של קונצ'רטו
זה כמו להכניס יד לתוך גחלים לוהטים
וזה חם, אבל לא שורף
מתחת לגחלים חור שחור עמוק - להיחקר
בריכה של דם, אשמה וחטאים
ורכות קטנה ולב-זהב מסתתר עמוק בפ'נוכו
כמו פנינה במצולות סוערים
לא רק מסתחררת, גם מסחררת -
על כל סדק שאני מצליח לסדוק בך.
קח את הדף הפוך
מולל אותו בין הידיים
אתה נופל ואין מצנח
והירח מביט בך משתהה
כל החלומות חגים במעגלים
ניצוצות לבנים בחושך
והזמן נמתח בין חוסר-מעש לשטות
הימים מכסים את כל היבשות
מתנדנד כמו שיכור
לוקח את הזמן, והוא שומר טינה
בואי אליי במערומייך
אל תתביישי
ואם תרצי אתן לך קוביית שוקולד
להמיס על לשונך
הבדידות תישאר
שתיקה תיגע בשתיקה, גוף בגוף
אני אישן הרבה חבוק בתוכך
החדר ריק. | 