יוסי שווץ / גופה בנהר |
בנהר מזוהם כמו החיים שלנו בעיר
הוא לוקח עוד מיכל חמצן וצולל למטה
ההווה מנסה לרפא את מה שהעבר פצע
זיכרונות טובים נותנים לי את האומץ
להתעמת עם האמת
זאת עבודה סיזיפית
כמו הצוללן אני לוקח חמצן
ומתעמק עד שאגיע אל הקרקעית החשוכה שוב
הידיעה מערפלת
המחשבה כמו פנס קטן
מולי פתאום צפה הגופה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|