יושבים אני ופלונית במרכז הכרמל על ספסל,
היא מביטה באנשים ואנוכי מפריח בועות סבון שינקו את הרחובות.
סיגריה היא מועכת על הרצפה ועושה מבטים של בוא נלך,
אני תוהה אם למעוך את הדבר הזה שעושה בועות.

"מה הצבע האהוב עלייך?" ננסה בול קליעה.
"אדום" היא משיבה, "ושלך?"
"שחור ואפור" עכשיו נחכה לתגובה קוטלת.
"תשאל עוד משהו" חצי נקודה לזכותה על העברת הנושא מהבחירה
שלי.
שקלתי לשאול אם אתן לך קרש בראש התרצי טרמפ לבית חולים? אך זה
כנראה לא יקדם את העניינים.
היא קוטעת בגסות את השיחה המעניינת שלי עם עצמי,
בשליפה מהמותן "אם היו לך עשר דקות לחיות מה היית עושה?"
"מבטל את המנוי למעריב" כבר לא יכלתי להתאפק.
"מה?!"
כנראה לא ראתה את התכנית האהובה עליי "אין גבול לאהבה" בארץ
נהדרת.

בכל אופן כמה שאלות כושלות ומכשילות לאחר מכן אנחנו עומדים
איפה שעמדו המכוניות ועכשיו עומדת רק שלה.
"מעולה,כאסומו!" המפתחות ביד ואין מה לפתוח.
עוד נקודה וחצי לזכותה על הטרמפ למגרש אליו נגררה המרכבה שלי.
תסובבי את הקרש בגב ותגמרי עם זה.
התנחמתי שאין לה וספה, ויש לי חלון להשעין עליו מרפק,
והיא שואלת " למה אתה שותק?"
"סתם מקשיב לרדיו". תשובה גרועה מה זה החרטא הזה?
"וואי זה השיר שלי" והיא מגבירה כמובן.
"זה סתם עוד להיט פופ שיחלוף עוד רגע".
"איזה שיר אתה הכי אוהב?" כבר מרגישים איך הוריד שלה מתחמם.
"לא אוהב שירים אבל תעבירי תחנה במטותא".
היא מעבירה למציאה "השיר הזה טוב למשל ! "
"על מה הוא שר?" היא מרימה לקטילה?
"על אחד שמחפש לב זהב וטובע בחרא והוא כבר זקן".



אחרי שנסעה ושילמתי כדי להוציא את האוטו לחופשי,
נסעתי לי והבטתי באורות היפים של בתי הזיקוק.
וחשבתי לעצמי, הכל עוד אפשרי, סתם.
חשבתי שכמה שאישה יפה ככה זה יותר מסוכן ושביר ונפיץ.
עדיף למצוא אולי איזו אחת שלא מסנוורת.
ובאותו רגע סונוורתי על ידי אורות אחוריים
של נהג שחתך אותי בעצבנות.
"בן -ונה מ-וין!".
קול צעק בתוך ראשי follow that car!
במקרה הוא גם אותת בפנייה שלי.
אולי הוא אפילו שכן שנוא ונגמור את זה במגרש חנייה.
קרש ממערכה ראשונה עלול לסיים עניינים בשלישית.

ברמזור כבר עמדנו ביחד, סובבתי במבט מרושע ככל הניתן את הראש,
ממש כמו הבובה ממגרש השדים, והנהגת חייכה וסובבה את החלון!
"אני לא מאמינה זה אתה! ישבנו ביחד כל החטיבת ביניים מה
קורה?"
תקעתי בה מבט סתום שהתחלף לפעירת פה מאימה,
"שלחתי לך poke בפייסבוק לפני מאה שנה יא -ונה למה סיננת?!"
הרמזור התחלף והשארתי אותה בעננים של אי ודאות.
כך יעשה לנקבה בת נעוות המרדות.
הערב נגמר, אך למחרת לקחנו את סבא בערב אני ואבא לארוחת שבת.
כשהיא נגמרה,  אמר אבא באוטו:  
"כשאני מגיע לגילו אתה לוקח אותי למדבר ומשאיר אותי שם
להרקב!"
השבתי לו "כבר היית בטיול הזה. גמרת בבית חולים והכרזת שאתה
בלתי מנוצח אתה לא זוכר?"

צחקנו בקול גבוה של מתבגרים, הוא כי זה קרה באמת
ואני כי הבטיח העברת בעלות על האוטו אם אשאיר אותו במדבר,
הגברתי את השיר, כנראה שאותו אני כן אוהב.
"הסיבוב התארך כשהאוטו שלי התהפך, נוסע הלילה לבד לצפון"
אורות מסנוורים מתקרבים בסיבוב במהירות כשאני שולח יד לווליום,
בום?
מתעורר מנקישת ראשי על חלון האוטובוס שהעיר אותי מהסיוט, מזל
שההגה בידיים של אגד.
"כוסומו, מתי תקנה כבר אוטו שתוכל למות כמו כולם?"
התעלמתי מעצמי וחזרתי לישון.
זה רק עוד סוף של סוף שבוע, רק עוד סוף של סוף שבוע.