יש תו אחד, סול אחד, למען האמת; היחיד שלא מכוון בפסנתר. אבל
רק הוא שומע אותו. הוא מציק לו מעט בנגינה, צורם באוזניו כשם
שמילה שאינה שגורה כראוי ביצירה תצרום בעיניי הסופר. אך איש
אינו שומע את הסול הסורר מלבדו; הוא נעלם בבליל המלודיה האופפת
אותו מכל עבר.


הזמן עוצר כשהוא מנגן. נדמה כי האוויר סביבו דומם ונגינתו
היא המפיחה רוח חיים בחדר; גם בשעות בין הערביים, גם בדקות
החשוכות ביותר לפני עלות השחר, צלילי הפסנתר הבוקעים מאצבעותיו
המחליקות על הקלידים מאירים את סביבתו בהילה רכה.
מבטו מרוכז. עיניו הכחולות עצומות לפרקים, לפרקים תרות אחר התו
הבא - אך ידיו לעולם לא יאכזבו אותו; והן מדלגות מתו לתו, כמעט
שלא במודע; כל צליל שנולד תחת אצבעותיו הארוכות קסום בעיניי.
לעולם לא אבין מהותה של מוסיקה.
היכן ליבו בעת שהוא מנגן במסירות שכזו? האם מחשבותיו נתונות אך
ורק להתהוות היצירה, או שמא הן נודדות אף מעבר לעולם בו הוא
סגור ומרחיקות בתהיות על טרדות מסוג אחר?...
אני מביטה בו, בהערצת מה, נפעמת. הוא, הפסנתרן, גבו כפוף, רוכן
אל המבוע היחיד לרגשותיו. לעיתים דורש בכוח, לעיתים מתחנן
לפורקן עוצמותיו. לעולם אינו נכנע.


צריך חוש מיוחד כדי לדעת בדיוק איזו מוסיקה מתאימה לזמן מסוים.
הוא לעולם לא מאכזב. הדבר הראשון בבוקר, מיד לאחר שקרן שמש
אילצה אותו סוף סוף להיפרד מהנוחות של השינה - הפסנתר. צלילים
קלילים של ג'אז קופצני, וכיצד זה בכלל אפשרי שלא לחייך? כעבור
שעה קלה ייזכר ששכח את משקפיו על השידה שמעל המיטה, יקום
ויכריח עצמו, במידת מה של חוסר רצון, לשטוף פנים ולהתעורר
באמת.


לעיתים הוא מנגן עם אחרים - עם הבסיסטית מהרחוב הסמוך,
הגיטריסט מקצה השכונה; ונוספים. אך תמיד יהיה במרכז. גם באולם
מלא באלף נגנים, אני בטוחה, כל המבטים יופנו אלייך ואל הפסנתר
שלך, שניכם כגוף אחד.


הייתי מציירת אותו מנגן. פשוט יושבת לידו, עם עיפרון הרישום
ביד, מנסה לעקוב אחר תנועותיו. הרי לי אין דבר מלבד העיפרון,
הוא ההמשך לידי, דמי זורם בו והוא היחיד שמכיל את רגשותיי.
במילים, בקווים על הדף, הייתי מספרת את סיפורך, הפסנתרן, כפי
שמצטייר בעיניי.


לנגינה שלו יש כוח להשכיח ממני את הכל. אני שוקעת למקום עמוק
בו הדאגות שלי מתערפלות, צבען נעשה חיוור וקולן המטריד בראשי
מתעמעם עד כדי היעלמות. לפעמים אני נעלמת בעצמי. אני מרגישה
כאילו אתה נבלע בתוך בועה, כל כך קרוב אך רחוק אלפי שעות נגינה
ממני. אני מקשיבה למוסיקה, מילים ללא מילים שאתה אומר לי,
ומחייכת לעצמי. יודעת שבסוף תשוב אליי.