למלך המילים
נתינים רבים.
אחת בשם אלף,
אחד בשם ריש,
על עשרים ושניים נתינים
הוא בסך הכל מולך.

תמיד כשהוא רוצה
לכתוב מכתב לנסיכת ההברות
הוא אוסף את כולם
ומתחיל אותם לדלות
את אלף בחר ראשונה, הוא יודע
ששום מכתב לא יתחיל בלעדיה
הוסיף עוד וו, תלה בה תקוותו,
הוסיף גם הא, רק לשם הצליל
ולבסוף חתם בבית, שסגרה את דלת המכתב

נסיכת ההברות, ב"אה!" פתחה את מכתבה
קראה והתרשמה, ולבסוף היא גם אמרה:
"הו, הווו, אה!" (היא לא הייתה כה חכמה)
אך מיד הבינו נתיניה, ונשאו אותה אל הכרכרה

בדרך למלך המילים
ראתה נסיכת ההברות
המון המון דברים
היא ראתה נחשים
וחצתה נהרות
היא קפצה על אבנים
ושמעה נהירות

אחת הנהירות
הייתה של סוס לבן ויפה
כשראתה מי עליו יושב
אפילו הברות לא נותרו לה בפה

מלך המילים נותר בודד וגלמוד
הוא קיווה שתגיע נסיכת ההברות
אך בכך טעה
לקח לידיו את העוד
ופצח בשירה

"את כל נתיניי לך נתתי,
נסיכת ההברות אהובתי,
אך כל מה שנתת את לי
הן הברותייך אותן צועק אני
מתוך כאב:
"אה!"
כמה שאותך אני אוהב."

את שירתו הענוגה
שמעה שומרת הביצה
שמטה את הרשת
מבין ידיה הגדולות
והלכה לתור אחר
דרכים אחרות

מצאה היא את ארמונו
של מלך המילים
לאחר שטיפסה על הרים
ושחתה בנהרות
נפצעה בברכיה
וכוסתה היא במכות
הגיעה אליו צולעת
ושיערה היה פרוע
המלך בה הביט
וחשב שיצור זה ודאי נגוע!

סגר את הדלתות
ונעל את הארמון
"לך מכאן מהר יצור,
טרם יבוא האסון!"

נעלבה השומרת
וארזה חפציה
יצאה לדרכה
חזרה לענייניה

נסיכת ההברות
הטיפשה והשטחית
שלא הייתה נאמנה
אפילו לנסיך
היא שברה את ליבו
והוא הלך לחפש אחרת
ולא היה אכפת לו,
גם אם תהיה מכוערת!
פגש הוא בשומרת
והבחין בחיוכה
הביטו זה בזו השניים
ופצחו הם בשיחה
מוסר ההשכל של הסיפור חברים,
היא שכמה שלא תחפש
לעולם לא תמצא
בעיקר אם ראשך
הוא בגודל של קופסה
פתח את עינייך
ואולי אז תבין
שגם השומרת,
יכולה להינשא כדין.