קדימה אותיות, התפזרו על הדף
קדימה רגשות, הציפו אותי מחדש
איפה המוזה? למה היא תמיד מאחרת?
ולמה העט לא עובד ומתעצל,
למה היד לא כותבת?

לאן כולם נעלמו? ולמה נשארתי לבד?
משפטים פשוטים ודיו מרוח
זה מה שנשאר לי ביד
אין מבנה ברור או, פיסוק הגיוני
חרוזים שקריים ומבט תימהוני

לא ברח לי מאהב, לא פגע בי אף אחד
לא התאהבתי, ואיש בי אינו מאוהב
לא הרגשתי עזובה, לא הרגשתי עד כדי כך בודדה
לא קרה שום דבר שיגרום למבוכה

נשארתי בתולה מרגשות עזים
וכשאלה בורחים, איתם גם המילים
לעזאזל, זו גניבה בוטה של חופש הביטוי
אך מכעס זה, יצא לי שיר נגד הדיכוי!

כעת חופשיה, מעול המילים
אך מה יקרה כשאסיים לכתוב?
יישארו לי רק מלמולים!
מוזה חמקמקה, עולם אכזר
עדיף למות ולא להישאר
כמה נוראיים הם חייו של משורר!