הגר ולנר / די! |
ראשי רדוף, עיניי פקוחות
שימי שים שימו
אותי על ראש הר
שאוכל לצעוק זעקתי
לשחרר אנקתי
זרקי זרוק זרקו
אותי בחדר לבן;
תיעלם ראייתי
תחלוף תחושתי
תתפוגג הרגשתי
יתפוררו מחשבותיי.
הסוף לסבלי
מוות מתוק
שקט יקר
הקץ לשיגעון
מנוחה ליגע
כבר אינני סובלת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|