יותם בן חמו / שירתי ואני |
קולות יגון שבירים
מתאגדים לכדי
פרפרזות
על דברי ימים כהים,
באותיות
קווי מתאר
לבל יתואר,
סבלי השחור
במבע מילותיי
שכמו הגתה דמות כבויה למראה.
בעתה
אוחזתני
לבל
יחשבו אותי
לשירתי.
שירתי
מחרוזת כאב,
סיפור דואב
אך אין הוא
עיקר
מעצמותי.
ומה עליי לעשות
שדכי
דורש בידי
לכתוב
על, אמנם, גודלו של חדלוני,
ולא על הטוב.
בעולם שמעבר
לדף המנציח בשוגג אותי,
אני קורן בחיוך עז,
רוב הזמן,
של ילד אלמותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|