הוא נסחף למערבולת רגשית
כי הוא חי בכדי לאהוב -
באופן טוטלי:
הוא כבר מכיר את עצמו
דרך המסע האינסופי -
לתוכו

ימים של אהבה סוחפת
שורפת עמוק בפנים
מסיטה מהשבילים המוכרים
חוצבת הרים
לפעמים -
נתזים של סלע
עפים ישר לפנים

ואז -
תנועה מהירה -
זה מסתובב בחוזקה
הוא נסחף לתחתיתה הצרה
שם זה מרגיש (לפעמים)
כאילו אין מוצא
בסוף מתרוממים כי יודעים:
"השמש מרכינה ראש בהערכה כלפי ההרים..."
כמו שהמערבולת מרכינה ראש
"לטעם ולריח המיוחדים של האהבה..."
 
כשהוא נסחף ונשרף
בלהבות האהבה החמימות
הוא מחפש (כמוה) אחרי
"הרווח בין הגלוי לנסתר..."
אבל הוא יודע -
הוא לא ימצא:
"כי עזה כמוות האהבה...
רשפיה רשפי אש
מים... ונהרות לא ישטפוה..."