יום אחד היא הרגישה גוש
אבל לא במקום הרגיל, איפה שנשים אמורות להרגיש גוש
לא במקום שבו מזהירים ובודקים
בפה
יותר נכון בלסת
כל פעם שפתחה את הפה
ובלעיסה
הגוש הזה היה שם להפריע
היא דווקא הלכה לרופאים. היא סומכת עליהם מאוד
אפילו שכולם אומרים שאין על מי לסמוך
היא יודעת שכולם בסוף הולכים לרופאים
והם דווקא אמרו שזה לא נורא
סטרואידים
ומנוחה
אבל הגוש לא רצה ללכת
והיא בעצם הבינה
כי היא לא טיפשה
והיא הרגישה שכל פעם שהיא אומרת את השם שלו
הגוש הזה גדל
ובעצם הפה שלה, או יותר נכון הלסת, רוצה לעשות דברים אחרים
כמו לצעוק עליו, ולנשק אותו וכל דבר בעצם
רק להפסיק לדבר אליו, להפסיק לדבר עליו
היא חשבה לעצמה
מזל שזה רק בפה
כי בלב זה באמת מסוכן
ומוזר שהמצב קשה והיא לא ראתה
אפילו הגוף שלה שם לב לפניה
יש לה חברות שאומרות שזה נכון
אבל זה אף פעם לא קרה להן ככה
אז היא קצת פחות דיברה
בכל יום
והגוש הזה התחיל להעלם
הרופאים דיברו על תגובה מאוחרת לסטרואידים
אבל היא ידעה
שהוא כבר לקח את הדברים שלו והלך
היא חשבה לעצמה
מזל שזה לא בלב
כי בלב זה באמת מסוכן |