במורדות,
שופכים הרים את צלליהם,
ובפסגות,
זהב טהור, נוצצת שמש אחרונה.

רוחות הערב, יתומות,
רוקדות עירום, עם החולות,
וילדות קטנות, יפות,
יוצאות איתן במחולות.

אך הרוחות המנשבות,
הן משרקות משב כזבים,
והחולות ייקחו לשובע,
פגר צאן ברגבים.

הילדות, מטונפות,
מתרוצצות בין פחונים,
יקיפו צפע ודרדר,
אכן נאים הם השכנים.

במורדות,
שופכים הרים את צלליהם,
ובפסגות,
זהב טהור, נוצצת שמש אחרונה.

החלומות,
ענן באופק, נחלמים במשורה,
והרוחות,
רק חול יישאו הן,
לא בשורה.