הריח שלך בחדר
לאט לאט נעלם
ודפיקות הלב שלי
חוזרות אט אט לסדרן
כבר לא כל כך צלול
הקול שלך בראשי
ומחשבות חדשות
תופסות עתה את מוחי
המראה שלך בזיכרוני
דוהה עם כל יום שעובר
אבל הכאב בלב שלי
רק הולך ומתגבר
אני רוצה לצרוח
אבל שום קול לא יוצא מפי
אז כותבת לך פה בשקט
אחכה לך כמה שצריך אהובי | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.