|
בגובה של ארבעה קילומטרים מעל הים
את ואני משקיפים על אגם.
המים כחולים
צלולים
קפואים
ואני נכנס.
אני מאושר.
אני מאושר
ואת לא
ואת לא.
נוסעים בג'יפ הכתום
השביל מפותל.
הנהג לא ישן וגם את
ואני מאושר.
אני מאושר
ואת לא.
ואת לא.
ניסיתי למצוא פתרון.
המצב מחורבן.
את כבר לא פוחדת
ואני כבר לא מאושר.
את כבר לא פוחדת
ואני כבר לא מאושר. |
|
|
אני זוכרת את
הימים הטובים,
כשהייתי צעירה.
לא הייתה יצירה
במדינה שלא עברה
אצלי, אבל היום,
עם האינטרנט
שלהם וכל
הטכנולוגיה, יש
להם אחת חדשה
וכולם שכחו
ממני...
עצוב לחשוב
שהחליפו אותי
בחדשה.
מיומנה של במה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.