מאיה מרקוס / היעלמות |
סופרת את השניות עד שאני נעלמת.
אני איני
לא נמצאת, רחוקה, חושבת, חולמת
השמים הקודרים מתבוננים מעל, האדמה רוטטת בקצב הנשמה
טיפה אחת של אושר, בכי מאור כחול
לרחוץ בים של דמעות, כל העצבות נמוגה בברכה של שמחה
מרכבה אהובה לאן הגענו
בין שמים וארץ אין לי קול
חלק מהכול
העשב צומח סביבי, מתפתל וכובל
הזמן מותיר את רשמיו על פניי
הרוח מחליפה אתי סודות שנלחשו בה
אני דוממת, הכול סביבי חי
אם היה לי קול
הייתי קוראת לך
להיות בתוכי
כי אני הנני אך איני
סופרת את השניות עד שאני נעלמת...
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|