[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בעקבות יום ההולדת ה-21 שלי שהתקרב, החלטתי שאני רוצה לטוס
לירח - כי כולם מכירים את הבדיחות האלו של "כבר הספקת לטוס
לירח?" "לירח את כבר לא תספיקי להגיע עד גיל 21!". אז אני
החלטתי שאני רוצה לטוס לירח. שיהיה לי מה לענות, וגם כי איזו
דרך טובה יותר יש לחגוג את יום ההולדת?

אספתי את כל החברים שלי והכרזתי: "כמתנת יום הולדת מוקדמת, אני
רוצה שתעזרו לי לטוס לירח!"

הייתה דממה. נדמה היה כאילו היה שקט שעות. כאילו עמדתי
והסתכלתי עליהם, מקווה שיסכימו לעזור לי.

"אה, בטח, למה לא?" אחד מחבריי משך בכתפו.

"בטח, נעזור לך," הסכימו השאר.

בדיעבד אמרו לי שהדממה ארכה פחות מחמש שניות.

ביום למחרת התחלנו בתכנון המשימה. אחד מהם השיג שרטוטים של
מעבורת חלל, והחלטנו לנסות לבנות אותה בקטן - הרי לא היה צורך
בכל המקום, לא התכוונתי לעשות שם ניסויים או לקחת איתי אנשים.

החלטנו על חלוקת עבודה - אחד מהם, שאביו היה רתך, יביא את
הדברים הנחוצים לזה, ואחד אחר ידאג לדלק. מאיפה לא היה לנו
מושג. הוא הבטיח גם שידאג לשאר הדברים שלא מוכרים בחנות "עשה
זאת בעצמך".

התכנון ארך כמה ימים - אינך צריך לתכנן הרבה כאשר יש צוות
מוכשר שיודע מה הוא רוצה מעצמו ואיפה להשיג את כל הדברים
הנחוצים. בנוסף, ידענו שעלינו למהר - אם בכוונתי להגיע לירח עד
גיל 21 אנחנו אמורים לסיים את המעבורת בשבועות הקרובים.

לא נעים לי להגיד, אבל מי שעבד הכי הרבה, ככל הנראה, היה
האחראי על הדלק ועל הפריטים הממשלתיים. הוא הבין בדברים שאנחנו
לא ידענו שקיימים אפילו, והייתה לו רשת קשרים מסועפת מפה ועד
ניו זילנד. כל יום הוא עשה עשרות טלפונים, שלח מאות אימיילים
ונדמה היה כאילו הוא שולט בתוכנית כמו מפעיל בובות על חוט.

אחד מחבריי שלמד אלקטרוניקה בתיכון חיבר את כל מערכת החיווטים
של המעבורת שלנו, והשאר תמכו לוגיסטית במבצע - אחת תרמה את
המחסן בביתה, השני דאג לאוכל, השלישי לנגן מוזיקה מחובר
לרמקולים עם מוזיקה שהתחלפה מדי יום.

בסופו של דבר נראה היה שתוכניתי תצא לפועל, וגם חברי עם הקשרים
בכל מקום חשב כך.

כעבור כמה שבועות, כאשר נותרה לנו עבודה מעטה לעשות, כינסתי את
כולם והודיתי להם. אמרתי להם שתוכניתי לעולם לא הייתה יוצאת
לפועל אם הם לא היו עוזרים לי. ואני אזכור זאת כל חיי.

הם מלמלו שהם היו עושים את זה בכל מקרה וזה לא משהו רציני,
ורצו מיד חזרה לעיסוקיהם.

כאשר המעבורת הייתה מוכנה הצבנו אותה בחצר, ושברנו עליה בקבוק
בירה - כדי לסמל את זה שכשאחזור - אוכל לשתות אלכוהול בכל מקום
בעולם.

אחד מחבריי הושיט לי את המפתחות, ונכנסתי למעבורת. התיישבתי
במקומי והפעלתי את המנועים אחרי שווידאתי שכולם התרחקו.

המראתי לי לדרכי.

הייתי בחלל כשבועיים, ואיני יכולה לומר לכם מה ראיתי שם, או מה
עשיתי שם, כמה זמן הייתי על הירח, אם הגעתי לירח בכלל. כמה זמן
לקח לי לחזור.

לאחר השבועיים האלו, כשחזרתי, חיכו לי חבריי - שהניפו שלט:
"מזל טוב!" ו"ברוכה השבה!".

ברגע שנחתתי על הדשא בחצר הכל נעשה מעורפל. הרגשתי שתופסים
אותי וגוררים אותי לתוך מכונית שחורה עם חלונות כהים, ככל
הנראה. ראיתי שגם את שאר חבריי תפסו.

קשרו לי את העיניים וזרקו אותי לתוך חדרון חשוך וכיוונו לפני
נורה בוהקת. "עבור מי אתם עובדים? הרוסים? הסינים? עני לי!"
הוא צעק עלי.

"אני לא יודעת על מה אתה מדבר, אנחנו לא עובדים עבור אף אחד!"
צעקתי עליו בחזרה.

"אל תהיי חצופה, אנחנו לא תמימים - בניתם מעבורת, לא? למען מי
אתם עובדים!"

"עבור עצמנו, כבה את הדבר הזה!" צעקתי עליו בחזרה.

כעבור כמה שעות של חקירה, נשמעו מלמולים: "אני חושב שהיא
רצינית."

"גם אני."

"ספרי לי כל מה שראית בחלל," החוקרים הפכו לפתע נחמדים. הבנתי
שאין לי ברירה והתחלתי לספר.

הם חייכו בינם לבין עצמם. "את לא הולכת לדבר על זה עם אף אדם
או מכונה, את לא הולכת לכתוב על זה כלום, את לא הולכת לחשוב על
זה אפילו, מובן? מפני שאנחנו עוקבים אחריך, ואם נשמע או נחשוד
שסיפרת משהו..." הוא חייך חיוך שהבהיר הכל.

כעבור כמה שעות של "שיחה" שוחררתי. הלכתי כמה צעדים לעבר טלפון
ציבורי והתחלתי לחייג לחבריי.

"אין לי מושג על מי את מדברת," היו רוב התשובות ששמעתי מהצד
השני. "מעולם לא גר פה אדם כזה." "אין לי בן. יש לי שתי בנות."
"את חצופה, הבת שלי מתה!"

התקשרתי לאדם האחרון שחשבתי שיעלם. גם הוא אינו נמצא. התגייס
לצבא לפני שנתיים, אמרו לי. הוא עושה עבודה חשובה עכשיו, בשביל
הממשלה. משהו במחשבים, הם חושבים.

עולמי הסתובב סביבי. התיישבתי על המדרכה והתחלתי לבכות. הם
נעלמו רק בגללי. וגייסו את מי שהכי עזר לי להוציא לפועל את
המבצע הזה. הוא אמר שהוא בחיים לא ישתף פעולה עם הממשלה.

כעבור כמה שניות התקרבו אלי כמה אנשים גבוהים עם חלוקים, ותפסו
אותי.

"תפסנו את המטופלת שברחה," סינן אחד לעבר מכשיר הקשר שלו.

הם גררו אותי לתוך המוסד הזה, ועכשיו אני פה. מספרת לכולם את
סיפורי ומתחננת שיקשיבו. אבל האנשים היחידים שמקשיבים הם
האנשים של הממשלה, והם אלו שלא רציתי מלכתחילה שיקשיבו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה אף פעם אני
לא מצליחה למצוא
את הדפיוצר של
החבר של שלי?
האם תפקידו בבמה
הוא אך ורק
לכתוב סלוגנים?


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/7/11 5:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'יין לאולייס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה