ריח חמוץ של זיעה, אחרי שעות ארוכות תחת השמש הקופחת היא לא
ציפתה למשהו אחר. למען האמת גם ממנה התחילו לעלות ריחות, אולי
לא עזים כמו ממנו, אך ריחות שבנסיבות אחרת היו מסיבות לה מבוכה
רבה. היא הביטה בו כאשר הביט אל האופק, הרוח שיחקה בבלוריתו
אשר הזדקרה קדימה ובקודקודה היה חצי סלסול, כמו בלורית של כוכב
קולנוע. היה לו מבט קשוח, רציני, ניכר היה שהוא מהרהר במהלכים
הבאים בהם הוא יכול לנקוט. הוא הסביר לה שכדאי גם לה ליישר את
המבט אל האופק, כך העיניים פחות מסנוורות מרצפת הבטון הלבנה
והמעקה המקיף אותם, "הנוף יפה מאוד מגובה זה" הוסיף.
כשחייך לפני כשעה קלה מהלצה צינית על מצבם, הייתה בטוחה שהוא
חייך אליה. זרועותיו היו חשופות עד לראשית כתפיו התפוחות, את
חזו השרירי לא פספסה. עמידתו הזקופה נסכה בה ביטחון רב. אם
הייתה יכולה הייתה מתעלסת איתו כאן ועכשיו, שלושת חבריהם ששכבו
ללא מעש על מחצלות שפרשו לא הרחק מהם טרפדו את תשוקתה.

בשעות הבוקר הם עמדו זה מול זו כמעט עירומים, כולם היו כמעט
עירומים. בראשו עלה רעיון, "אם נקשור את הבגדים של כולנו זה
לזה, מכנסיים וחולצות, נוכל להתקין לנו חבל ארוך שנוכל להשתלשל
בעזרתו מטה". כך היא מצאה עצמה עומדת מולו חשופה, צופה בו קושר
במיומנות את הבגדים כך שלא יפרמו חלילה זה מזה.  גופיית החאקי
נמתחה ככל יכולתה על כתפיו התפוחות, כשאימץ את שריריו לחזק את
הקשרים היא חישבה להתפקע. שלושת האחרים, בחור ושתי חברותיו
פשטו גם הם את בגדיהם ומסרו לו אותם למשמרת.
אחרי שעה קלה הם כבר היו לבושים, שלושת האחרים חזרו ונפרסו על
המחצלות, נראה שהייאוש התיש אותם.

כך היא מצאה עצמה עומדת מולו, מסתירה את רטט ליבה ואת החום הרך
בין חלציה לא מגלה. "חבל, אם היו כאן עוד כמה חבר'ה היינו כבר
למטה" אמר. נדמה היה לה שדמעה זולגת על לחיו, אך מייד הבינה
שזהו אגל שתפח יתר מידתו וצנח מגבינו, גבר כמוהו לא יבכה באמצע
הקרב.

ניצוץ תקווה שובב נלכד בהם ושיחק הנה והנה אחרי שכבר חשבה
שהייאוש מתחיל להיאחז גם בה, קרני השמש החזקות דעכו כמו אש
המסיימת לאכול את קורבנה וקרני בין ערביים נפרשו על הארץ,
עיניהם נפקחו. על התל הירוק שעכשיו נשקף בבירור לא הרחק מהם,
נמתחה כנחש חום דרך שנפרצה ע"י רגליים רבות. "אם המזל יאיר לנו
פנים יעברו בדרך ילדים, או חיילים".