שני אבדנים נספדו בית חיי.
אחד שריסק. ריסס רסיסים.
נתאחדו, נתאחו חלקם. ייתרו
את שלא יירפא לעד, עד עדיו.
ובצוק ביש עת. אלוהית נשגבה.
תרומת תמורתה גימדה כעסים:
איך העזה באחת ליטוש לרטוש,
שבר כלי. תלוש הכתף התומכת,
לאשדי דמעותיי, גולשי דם אבדן.
הן הייתה היא העופרת הנוצקת.
עצב את ג'ל בשרי הרפה. דמות
איש גדול, לתשתית אופק תלפיות.
ואני רק ניצול של בועטת נישמתי.
מסעותיי מאז מידברות צחיחות
רף גבוה התרופף. עורג אריגת
נשגבת אישה. לקוד מח המוח.
מכורבל דמיונות עדי התפכחות.
חוזר מי נהר. חציתי כדי טביעה.
והנה כי כן.
עתה היא כן.
-על יד.
שימון
02.09.10 |
