זה לא מנחם, אתה יודע
ובכל זאת פותח לי את המגירות ה
כמוסות ביותר.

אני מתרצת וקופצת
בין שברי זכוכיות
בקלילות שכמעט בלתי נסבלת
ואנחנו שותקים.

שעות.

אני מגיעה כולי מכורסמת מספקות
כשהם פותחים לי את הדלת.
ואני נכנסת אחוזת בהלה
אל חדר שהוא לא שלי
וכופה עצמי עליו.
אעביר בו רגעים של טירוף
כשתעבור בי צמרמורת של חורף.

זה קצת תירוץ, אתה יודע
אבל התירוץ הנכון ביותר לרגע
כל כך חשוף.

אני מעבירה יד בדרגות של יאוש
שהם מכתיבים לי
[אני לא חלק ממנו, מבטיחה]
רק עוד קצת ואני באה.
רק עוד קצת.