נטשה אייזנברג / שבועות ראשונים |
את מתעוררת, עוד מאוד מוקדם, והתראינו אך לפני כשעתיים ובכל
זאת אני מלאת געגועים למגעך.
את מתנמנמת על ביטני כי היא חמה ובחומה היא משקיטה מעט מן
המערבולות שבתוכך. אני נותנת לעצמי לטעות שבדפיקות ליבי את
מתנחמת.
וכך אני עוברת את המשמר בלאט,
כשתחייכי אלי לראשונה רק אז אבין כמה בודד היה לי בלעדייך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|