שם, אי שם בקיסוס הכורע,
שקד קידה אלי רגלי שנותיו,
עמדתי אני, דומם, דומע...
ודמעותיי נתלו על ענפיו.

עליו הוסרו מראש גבוה,
מראש גיבור, אשר חדל מהיות גיבור...
הו, איך אתה יודע, קיסוס, לא לדמוע?
למדני גם על יגוני לגבור.

שנותיי הם שבעתיים משנותייך,
אמר לי קיסוס רב-הניסיון.
יום יבוא, ילדי - גם דמעותיך
יעטו שיבה, כמו שאני היום.

לא ייראו יותר, ועל פניך
כמו ואקום הם יהיו, רק ריקנות פשוטה -
איש לא יידע בהביטו עליך
כי דמעותיך שם וכי בוכה אתה.


23.8.2010