זבובים? לא, צרעות
בתוך העיניים, בנחיריים
אבק נחשים מתפתל אוזניים ושערות
ריח של אבק-שריפה, של מוות,
מחלחל לתוך הנשמה

העיניים שלי בווריד שלי, שם תוקעים מחט
באוויר החופשי מסתחררים צללים, לטרוף אותי
אני יישן בקרקעית הכי נמוכה
צורח לרגע עוד צרחה אחרונה, לפני הבאה

רעש של כנפי-עטלפים משקשק כאוושת מלאכי-מוות
אבל הכול בסדר

אני טורף סטייק, זה מגיע עם יין אדום
אני שוחה במים צלולים של תפארת עירום
אני מתפקד מול השמש, והיא בעין שמאל,
זורחת את האושר הצרוף, על עצב דק - דברים נגמרים

אני משחרר את הרסן, נותן לסוסים לדהור
הם פורצים כל מחסום וגדר, דורסים את הדרדרים
וטוב לי עכשיו, בכל צורה בכל מובן
להיפתח לעוד עיניים אדישות ולהגיד הייתי,
וכבר לא.

קר לי בעולם שלי
יש סורגים בתוך נשמתי
הם עבים, חזקים, שטופים מים רותחים

אני פותח פה קטן לאוויר שבחלון
אני פותח פיות קטנים בנקבוביות עורי במים
המקלחת לא מרטיבה את הנפש,
הנשמה נשארת עץ יבש

בלילות כשאני יישן אני יודע הכול
זה בא אליי בחלומות, הכול נאמר לי
כשאני מתעורר כאילו ראשי נחבט בתקרה
המציאות לא יציבה, אני שוכח הכול

יודע את הדרך החוצה, אבל החולשה גוברת
חטאיי הופכים לשדים שמבטיחים ייסורים קטנים ומתמשכים
הם שכנעו אותי שאני ליצן מעורר רחמים,
ושכנעו אותי לטבוע לאט בתוך הגלים שפעם גלשתי

כשהיית גבוה, הם אומרים, היית עיוור
והם פורשים לפניי אשליות שהתנפצו ותקוות שהתרסקו -
כדי להוכיח לי

אבל אני יודע שלחשיהם בזדון
והם מנצלים רוע, אנוכיות וקנאה של אנשים,
כדי לשכנע אותי שזו אשמתי
אבל לא בי האשמה, רק על חולשתי
אסלק את חולשתי ואהדוף שוב את השדים,
לא אקשיב לאנשים שלא מבינים -
ומדברים ומדברים

בי הכוח למצוא שוב סיפוק ותענוג ברגעים קטנים
כשהמסך השחור יוסר מעל עיניי.