קר לי בעולם שלי
יש סורגים בתוך נשמתי
הם עבים, חזקים, שטופים מים רותחים
אני פותח פה קטן לאוויר שבחלון
אני פותח פיות קטנים בנקבוביות עורי במים
המקלחת לא מרטיבה את הנפש,
הנשמה נשארת עץ יבש
בלילות כשאני יישן אני יודע הכול
זה בא אליי בחלומות, הכול נאמר לי
כשאני מתעורר כאילו ראשי נחבט בתקרה
המציאות לא יציבה, אני שוכח הכול
יודע את הדרך החוצה, אבל החולשה גוברת
חטאיי הופכים לשדים שמבטיחים ייסורים קטנים ומתמשכים
הם שכנעו אותי שאני ליצן מעורר רחמים,
ושכנעו אותי לטבוע לאט בתוך הגלים שפעם גלשתי
כשהיית גבוה, הם אומרים, היית עיוור
והם פורשים לפניי אשליות שהתנפצו ותקוות שהתרסקו -
כדי להוכיח לי
אבל אני יודע שלחשיהם בזדון
והם מנצלים רוע, אנוכיות וקנאה של אנשים,
כדי לשכנע אותי שזו אשמתי
אבל לא בי האשמה, רק על חולשתי
אסלק את חולשתי ואהדוף שוב את השדים,
לא אקשיב לאנשים שלא מבינים -
ומדברים ומדברים
בי הכוח למצוא שוב סיפוק ותענוג ברגעים קטנים
כשהמסך השחור יוסר מעל עיניי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.