הפנטזייה של וולט דיסני מושלמת בעיני
אבל  חלק חסר לנו בתצרף.
אולי הוא מתחת למיטה
אולי בארגז הצעצועים המפוזרים.
בית קברות לאושר ללא דורש.
הילדים להוטים למצוא אותו
פותחים כל ארון אפשרי.

אבל אני הוא זה שמוצא שלדים.
הילדות שלי רצופה בכישלונות מהדהדים
באכזבות מתקתקות כמו שעון מזייף
בשקשוק רכבות המובילות משום-מקום לשום-מקום
באהבה מהבילה בקרתנות של קיום
בביצת טירוף העומדת לבקוע.

ואני רוצה לקרצף לקרצף לקרצף
לא לראות את רגעי השמחה שהאפילו על מציאות היומיום
פסטיבל שירי הילדים והארלם גלובטוטרס וגם צמר גפן מתוק
מעכירים את יציבות הסבל, את שלמות שקי החול,
את ריח האזעקה את טעם ההיסטריה.

ממעמקי המערה
קוראת לי הזיקנה
מפתה כנחש פתלתל ויפהפה
אצלי,היא אומרת, תוכל באמת להיות ילד.

התקליט ממשיך להסתובב להסתובב להסתובב
קשה לי להירדם
חסר לי חלק בתצרף.