אם לא היינו ידידים,
השחר לא היה מפציע.
אם לא היינו ידידים,
הייתי עף עד הרקיע,
ומגשים לך משאלות.

רוצה לשכוח שאת כאן,
רוצה לזכור שאת גורמת לי לצחוק.
אני צריך להיות חזק,
צריך לזכור שאין לי שום סיכוי לתת לך אהבה.

מספיק להיות תקוע,
להתקדם אך לא לנוע.
תסתכלי לי בעיניים,
צריך לדעת גם מתי לקפוץ למים,
או לפרוש, לזכור שאין ממה לחשוש.
מיד דרכינו נפרדות,
אז זה הקיו שלי לקום ולנסות.

את שמה ראש שוב על כתפי,
שולחת יד שמלטפת ככה סתם את שערי.
כן, הקרבה אותי הורגת,
מבט אחד ממך, ובעינייך היפות את משתקת.

מסתכל על אחרות,
אך תוך דקה על השעון, כלא היו, הן מראשי נעלמות.
אולי תתני לי רמזים,
נמאס לי כבר להיות קורבן לרחמים העצמיים.

מספיק להיות תקוע,
להתקדם אך לא לנוע.
תסתכלי לי בעיניים,
צריך לדעת גם מתי לקפוץ למים,
או לפרוש, לזכור שאין ממה לחשוש.
מיד דרכינו נפרדות,
אז זה הקיו שלי לקום ולנסות.

אז אני מביא לך זר פרחים,
מכסה לך ת'פנים,
מתקרב קרוב קרוב -
הנשימות שלך עושות לי כל כך טוב.
משתוקק כבר לנסות,
לא יכול עוד לחכות,
אך לפתע מתעורר מן החלום...

מספיק להיות תקוע,
להתקדם אך לא לנוע.
תסתכלי לי בעיניים,
צריך לדעת גם מתי לקפוץ למים,
או לפרוש, לזכור שאין ממה לחשוש.
מיד דרכינו נפרדות,
אז זה הקיו שלי לקום ולנסות.