תמיד כשחושבת שהכל עבר
שמה שהיה לא יחזור
הכל חוזר הכל צף
תמיד בסוף אני צריכה להתמודד
ואין דבר יותר כואב
מהכאב הזה ששוכב שם בלב
הכאב הזה שנוצר מזמן
מצלקת נשכחת שנמצאת אי שם בליבי...

כבר עברתי הרבה בנים
הם נהנו וגם אני אבל...
זה אף פעם לא יהיה אותו דבר
כי ככה זה נהנים שוכחים
ויותר מכל מתעלמים

אפשר להגיד שזה די מתנקם בי
יותר מכל כרגע כשיש מישהו
שבאמת נכנס לי ללב אבל...
טעיתי נכנסתי למקומות
שלא הייתי צריכה להיות בהם...

עכשיו הוא כבר לא יהיה איתי
לא יחבק ולא יבין הוא כבר לא ינסה
כי אני יודעת...טעיתי...ועכשיו לא אכפת לו
והוא אף פעם לא יידע...
לא יידע שהקלות הזאת נוצרה בגללך

הוא כבר מתעלם אפילו לא קולט
איך קופץ לי הלב כשהוא מסתכל
הוא אף פעם לא יידע שלמרות שחלק
רק חלק מהלב שלי עכשיו שלו

הוא אף פעם לא יידע
שמעולם לא הפסקתי
להיות הילדה הזאת
שאף פעם לא אפסיק להיות
הילדה ההיא התמימה,הקטנה
זאת עם האשליות
שהתנפצו בשנייה...
זאת שאף פעם לא
תפסיק במובן מסוים
להיות שלך...