|
פרפרי הלב שלך מרפרפים על שפתיה
בתנופה אחרת הולמים בחזי
הנה שבו אליך שיחות לילה של קיץ
שוב נודדות במדבריות געגוע
מתנדנדת נפשך בלב ים
שוב להתדפק על דלתות הציפייה
אל מפגש הגוף המתאחד לפתע ובכל מקום
עיגולים של שמש בקצוות החיוכים
לא נותנים לך מנוח כדרכם של עיגולים
בלא מאמץ מתגלגלים בירידה
התרוממות הרוח אל מעל העניינים
משק המחשבות לפני השינה
הייתי נופלת אל תוך בורות זרועותיך הפתוחות
פעם אחר פעם להתעורר בלעדיך
ידעת להשאיר לי תקווה לאינסוף |
|
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.