כאב שמתכווץ לך שם בפנים, ואת לא יודעת להבדיל יותר אם הוא
פיזי או ש... או ששוב רימו אותך ואת סרבת לפקוח את עינייך. זה
הכאב הזה שאף פעם לא מוותר, ואת וויתרת כל כך הרבה פעמים. זרים
ניגשים אליך, נוגעים בידך, מנסים למשוך תשומת לב, שואלים למה
את כזאת... ואת רק מסבה את ראשך, וניצוץ בעינייך בורח לו אל
תוך העולם. האם ויתרת עליו כבר? על האחד שאפילו לא הספיק להגיע
עדיין, לא הספיק עוד להופיע בחייך וכבר ויתרת. האם הספקת לוותר
כבר על אותו חלום נשגב? על החלום שאפילו לא הצלחת לדמיין איך
תוכלי להגשים, הרמת ידיים כמו תמיד ובלי להניד עפעף זרקת הכל
לפח. האם לקחת לעצמך רגע כדי להקדיש לו מחשבה אחרונה, מחשבת
פרידה? האם הוא זה שלא נותן לך מנוחה בלילות יותר? חושבת שהוא
גונב לך פיסה מהנשמה כל פעם שהוא מסובב את גבו ויוצא מהדלת.
והוא עוד לא קיים לצידך בכלל אבל את כבר לא שלמה...