דרך מתפתלת נבלעת בקיר
מעבר לקיר שמיים ותכלת ים
את רוקדת שם, מעבר לקיר
ובעינייך כוכבים
השמיים כה גבוהים,
אני ואת נשנה את העולם.

חדר-אוכל מלא ילדים-נערים
בדיחות דקות ועקיצות קטנות מתרוצצות בין השולחנות
המדריכים חכמים ומתמוגגים, איזה נוער נפלא
מעט נפילות בדרך - שוליות
איך שרנו בגרון ניחר, יושבים במעגל עם אקורדיון:
"אני ואתה נשנה את העולם"

הזמר עולה על הבמה וכולו ירוק ורענן:
"אוויר הרים צלול כיין וריח אורנים,
נישא ברוח הערביים עם קול פעמונים"
והתופים מכים את מקהלת הכפר בכיסוי למשינה
וכמה "צונאים" מסדרים להם כמה שירים שיגנזו

קטי לומדת תופים, מגיעה לארוחה עם שתי מקלות תיפוף
מנהל הכפר איטצ'ה פניו מחורצות אירועים
הפסנתר מנגן בביתו של ע"י רוחו של ד"ר להמן
והספרנית עתידה מחלקת פוסטרים למי שעוזר לה

הרבה ספרים בספרייה הגדולה, ילדים מחביאים ספרים
עבודות היסטוריה קשות, מילים בשפה ישנה
תמר סיפרה שההיא דפקה את הראש על השולחן,
לא יציבה
היא נסעה להופעה בשבת של גאנז' נ' רוז'ס

זה היה ביתי
בשדות ובדשאים הירוקים הרחבים
אלו היו חבריי
חברים שלי כולם, בנים ובנות
עם השתיקות, עם ההקנטות
מילה טובה ויד על הכתף בחצות הלילה

והייתי שוכב על גבי ליד מגרש הכדורגל
וצולל לתהום שמיים דבוק הפוך לכדור-הארץ
הבנות היו שרות בחדרים, ומהלכות עירומות בדלת סגורה
רוקדות מול המראה כשבחוץ תזמורת שרה:
"אני ואתה נשנה את העולם"

מטוסים מסתובבים כמו מכוניות מעל הכפר
נחיתה והמראה מנתב"ג הסמוך
רגע לעשות מקלחת לנפש עם אוזניות עד לכפר הישן
רוח רגועה פורעת בלורית דרך חלונות צלולים
אני מורח את שלמה ארצי ונירוונה על שולחן החדר
קטי שמה סקורפיון ומייקל ג'קסון, ומתמוגגת מאוד
אני אוהב כל שיר שבא מהחברים שלי

קורא את "המאהב" של בולי רגע לפני שהשמש שוקעת
מוותר על בגרות במתמטיקה ובורח
הידיים שלי לא יקטפו עוד אשכוליות, לא יערימו חציר
אני נוסע לירושלים בפעם האחרונה
להיות אדם אחר.