צופה
בפליאה
באישה צעירה
היושבת מולי
מטופחת ועדינה.
איפורה מרומז
מדגיש חינניותה.
שערה השחור
מסתלסל, יורד
על כתפיה,
נוגע לא נוגע
בשדיה המלאים.

כל אשר נחשף לעיניי
משדר חיוניות
חושניות
נועם, רוגע.

מלבושיה רכים
בטעם טוב מותאמים
חצאיתה הארוכה חובקת,
במשייה המלטף
שגווניו חמימים
רגל אחת בלבד -
השנייה...  נגדעה.
איך ומתי  לא אדע.
נכלמים עומדים
הקביים לצידה.

בשפת גופה
איני רואה מבוכה,
עצבות או סגירות
אפילו לא השלמה
שבהכנעה.

ידיה שלובות
עיניה שלוות
שפתיה כמעט מחויכות,
בפתיחות,  בפשטות -
כמו אינה חסרה
מאומה.