כרכרת מלך מר-פנים
תועה הרחק אל תוך היער
ובשמי לילה לא סהור
(אחתום לבי אל מול הסער
השופך קצפו אל אופל שיגיונות
הכוכבים, אורות עבר אשר אינם -
נצנוץ דמעות המלאכים)
עוד חוזרת בת הקול,
חדה כחרב פיפיות
מושחזת, להב בוגדני
חותך ברוח צמרות
שתי צלקות הרות אסון
לשני לילות של תאווה,
על שני סוסים הדוהרים
על אבנים חורשות רעה
והמלך השוקט לו,
בין קירות מתגלגלים
איך ישמע הוא את היער,
את קולות הזאבים?
האם יחוש הוא בדבר מה
חשוד בשביל, בעלטה?
האם ישמע את קול הקשת
הנמתחת לאטה?
גם בעורקי מונרך איתן זורם
נוזל חיים אדום,
בין שעטת פרסות צליל חץ
לא ישמע גם לאוזנו
ברקה של חרב הבגידה
לא יתגלה לעין אוהב
ולהב טס בחשיכה
ישר,
ישר לתוך הלב.
|
