מאירה תמיר / סימנים |
תלויות על הקיר שמולי
האחת מדהימה של הים
והגלים
נעים במעגלים
פתאום משנים את כיוונם
מתפצלים
דוהרים
ומתנפצים
והאחרת
פייה אדמדמת
יושבת
על עלי כותרת
היא עדיין טווה חלומות
חולמת
אני כבר לא לוחמת.
כשהלילה מניח ראשו
על הכר
כבר לא קר
כבר לא חם
מין מוות לבבי
פתאום מרגיש לי
זיווג כלבבי
לא מנסה להתבהר
לא להתנער
רק קו של אופק דמיוני
חיוור
מתרחק
ומיטשטש
ונרדמת.
אני יודעת
זה סימן
שבינות האפתיה
הלכה לאיבוד האמפתיה
והסימפתיה
בתוך יער ירוק עד שברירי
סבוך לעייפה
למחצה
וערפלי
גשם חומצי
המפר כל איזון אפשרי
זריחה רכה
סמויה
חצויה
למחצה
מתעוררת לאיטה
אני יודעת
זה סימן
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|