|
הזמן עובר באטיות
טיפה אחר טיפה
מכת בדידות וייסורים
שנגזרה עליי
ואני סופרת אותם
אחד, אחד
הגעגוע מתיש
והעור שצמא למגע
בכבדות עצובה
להמשיך
(כי) אין בררה
נשימה אחר נשימה
לבהות בחלל הריק
שנוצר ונזנח בתוכי
האם זו פטה מורגנה?
האם זה מציאותי?
סימנים של תקווה דועכים
עם בוא הערב
המסביר
שנותר ולא נותר עוד זמן
26.07.10 |
|
|
אני מאוד מיוחד
והילדים בכיתה
שלי לא מבינים
אותי ובגלל זה
הם שונאים אותי,
כי אני כל כך
מיוחד, אני גם
הראשון שחשבתי
לכתוב סיפור על
כמה קשים חיי
כנער מתבגר
מיוחד...
חרגול במערכת
החינוך המיוחד |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.