עומד לי בגשם, מושיט את היד
חושב לי בעצם, למי היה מיועד

בין עצים מתים ואופל שטני נמצא אני,
היער הקודר והאימתני כה קטלני
אחרי שובל עשן דקיק וססגוני נמשך אני,
בשביל העמום והאדמוני הכה חינני

נגרר מרצוני כך לפחות בדמיוני,
מאבד את האני על הרקע החדגוני

מבעד לקור שחודר לעצם,בעקבות הקול ששובה כקסם,
בדרך צרה בין גלי הים הסוחף, אין חזרה אני רק מרחף

שם את שתי ידיי על החומה השקופה, כל כך בוהקת ויפה
בעוד ידיי חודרות ללא מאמץ או תנופה,
החומה מרחפת כצופית במעופה

מכניס את גופי בבהלה מביט סביב בימה הבתולה
קרירות מהולה בתחושת הקלה, מוצא שלווה במצולה

צועד קדימה לכיוון האור, ולפתע הים מתחיל לסעור
נכנס עמוק בצעדי תינוק, בעוד הזרם מתחיל לחנוק

משאיר מאחוריי את המוכר, זוחל לאיטי לכיוון הנסתר,
מתקרב אל הגבול אל הקצה שאת שתי העולמות הוא חוצה

ליבי נכסף כשלאחורה אני מושב, ועולות בי זיכרונות ברי חן,
בעיוורון נסחף, אני חש זאת עכשיו, חמימות שידעתי רק ברחם

כעכבר מכושף אני נשאב אל תוך המערבולות,
אנוכי נחשף אל מלחמת שווא בין שתי הישויות

מחשבותיי על האור נעולות, ונדחף אני אחורה קלות
אוסף את כל כוחותיי הנעלות,כשבליבי החששות עולות

ככל שאני קרב אל חיקו של האור, נהייה אני ערב אל חיכו של
השחור
כמו עורב שמצפה שאתפגר, לי הוא אורב ומחכה שאוותר

בין שתי הישויות שאותי מהוות, משתוללות הלהבות שאותי מקלות
כמו שתי וערב הן בשדה המלחמה, מאיימות ללכדני בשדה השממה

במקום המתלקח נכנס למגננה ולפתע מגיע להבנה
המחסום הוא אני שמנסה לגונן ואלו היער הוא אני שבדידות מקונן

נהדף אני בכוח, על הגבול עומד, אותו כובש ודרכו צועד
נשטף אני ברוך, במבול כבד, מבול של כל אשר אני חומד

מושיט לי יד מגופי הרועד, ובחיוך של ניצחון את פרסי אומד
מביט מסביב במבט חושד במה משנה הפרס ללא רע או עד

ושוב אני,

עומד לי בגשם, מושיט את היד
חושב לי בעצם, למי היה מיועד.