"השפה נגדנו"חשבתי לעצמי
בעודי בוהה בשלט הקטן על הדלת.
"גב' אילנה לוין" הוא התחיל
והמשיך "אחראית משאבי אנוש".
מה הוא אותו משאב אנושי?
כמו צינורות הברזל המשמשים
להזרמת התרכובות במפעל?
אולי כמו הפוספטים הגולמיים
העושים דרכם במשאיות עד אלינו?
והאם אותו משאב - הוא מחומרי הגלם
או מהמכשירים?
עם שאלות אלו הטרדתי את הגברת לוין
כשבאתי לקבל את תשובתה
לראיון העבודה שלי.
"היית מעדיף מחלקת כוח אדם?"
שאלה בחיוך, "כמו כוח סוס,
או כוח קיטור?
כי מהרבה בחינות זה מה שאתה
בשביל המפעל - שלד מכוסה שרירים.
אה, כן, ואיזה מוח שמכוון."
"ואת," הקשיתי אני, "מוח ופה
וקצות אצבעות. ושלד ושרירים
המחזיקים אותם ביחד.
לכן השפה נגדנו." התעקשתי.
"כל עוד את יושבת בראש המחלקה
האחראית לאספקת המשאב של כוח השריר
אין לנו תשואה ואין גאולה."
חודש לאחר מכן,
בבואי לקבל את שכרי החודשי,
הבחנתי כי השלט הוחלף.
"גב' אילנה לוין," הוא התחיל
והמשיך, "אחראית המחלקה להתמודדות
עם המורכבות הכרוכה
בהעסקת בני אדם
המשכירים את כוחם למפעל."
לא פונקציונלי. אפילו ארכני.
אבל בהחלט קולע לאמת. |