כבר היינו בסרט הזה ושרנו את הפזמון
ותמיד את באה לי - בזמן הלא נכון
תמיד כשידיי תפוסות, או שמוחי קודח
ועל אף שרגשותיי מוצפים, את התסריט אנ'לא שוכח

מה יש לך להגיד - צפרדע בביצה, מלכה בארמון?
מתי כבר תגיעי פעם בזמן שהוא נכון?
כל פעם את קופצת, אף-פעם לא ברורה
ובחוצפה ידך ניגשת, גורמת סערה

כי עברו חורף וקיץ ושטפה כבר ערבה
הפועל לקחו דאבל - ועוד לא הבשילה אהבה
והדיאלוג ביני ובינך טרם נפתר -
את לא כאן בשבילי היום, מדוע שתהיי מחר?

שוב אני צופה בסרט הזה, מהנהן את הפזמון
שואל את אמא והיא אומרת - 'תעשה מה שתרגיש נכון'
אך בסרט הזה, אני לא במאי אלא רק ניצב -
עם הפנים אלייך, שוב מלטף לך את הגב

כי יעברו עוד אביב וסתיו. עולם כמנהגו ייסוב
פעם באה בחיוך רחב ופעם מציעה חיבוק של דוב
תני סיבה ללכת לישון או לנגן את הסרט מחדש פעם נוספת
כי לא אסוג עד שתודיעי שאת כאן, שאת נשארת.