|
הייתי הדום לרגליך,
מסעד לידך הכמושה -
אשר לנגיעתה ייחלתי.
הייתי לך נחמה ומזור
בקיומך הכה מט לנפול.
כסלע מוצק בשיטפון.
לב נדכא נותר מאחור,
היכן שהייתה במקומו
אך זה מכבר ערגה. |
|
|
כולכם צריכים
להתבייש
בעצמיכם! מה זה
העיסוק הכפייתי
הזה בהפרשות,
יחסי-אישות,
חומרים מסוכנים
וכוננים
קשיחים?
לכו הביתה לעשות
שיעורים!
עובדיה מצדיק את
המשכורת שלו
כמנהל בית הספר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.