אנחנו הילדים של אתמול,
עכשיו אנו המבוגרים של היום,
מתבוננים בדורות החדשים
ונזכרים בעצמנו,
איך היה, כשהיינו ילדים...

כן, אלה אנחנו,
הפרצופים התמימים
בתמונות הישנות...

לא היה אז טלפון סלולארי,
רק טלפון ציבורי ואסימון...

חלק מאיתנו עוד זוכרים מעברות,
כן, אותם צריפים עם רצפות קרשים...

כן, אלה אנחנו,
עם הג'ינסים הקרועים,
משחקים ב"תופסת", או ב"מחבואים",
בשכונה מתרוצצים
וכולם אותנו מכירים...

מי חשב אז על אינטרנט?

מי היה עושה מסיבת יום-הולדת לעשרה חברים?

מסיבת יום-הולדת זו הייתה מסיבת-כיתה,
זוכרים?
עם הבקבוק והנר, עם החוט שמשתלשל מהמכנסיים...
עם "אמת, או חובה",
ומשחק הפנטומימה...

ועוגת-השוקולד, פשוטה, עם קרם, או קצפת...
אבל את כל בלוטות הטעם כובשת.

ואת הקומזיץ עם השירה בציבור...

איך אפשר לשכוח...

לנו יש אוצר זיכרונות-חוויות לזכור ולספר,
ולילדים שלנו מה יש?
אילו חוויות יש להם לזכור ולספר?
את החרם, שעשו על איקס...
את השתייה עד שיכרון חושים...
את הסקס הראשון בשירותים...
השמלה למסיבה איקס...
התסרוקת למסיבה וואי...
וכל היום מסמסים, ומשחקים הורגי מוח במחשב...

אולי רצינו להגן עליהם,
שלא ייפגעו...

אולי רצינו לתת להם,
מה שלא היה לנו...

אבל אנחנו הוצאנו אנרגיות במשחקים בשכונה,
והם מפרקים אנרגיות במכות...

אנחנו עבדנו, כדי לזכות בדמי-כיס,
עזרנו בבית, שמרנו על התינוק של השכנה...
והם...???

שכחנו איך אומרים "לא",
ובדרך הארוכה, שכחנו...
שכחנו גם ללמד אותם,
מה פירוש המילה הקטנה הזו!!!