והצבעים שהאירו את חדרך בלילה,
והשאירו אותך ער עד שהתחלפו באור
השמש המפחידה
דהו והתמזגו עם הקירות הלבנים
ורק השאירו פתק ועליו
כתוב סליחה.

אתה נזכר בשיר,
לא זוכר של מי,
אבל מתנגן מוכר. מתנגן
עצוב. אתה לא מצליח להיזכר מי כתב

ואלפי הפעמים שהכרית בלעה את המילים המיואשות
הכול נגמר
עתה מרגיעה אותך בלחש ואהבה,
הכול נגמר, זה עבר.
אבל מה שמאחוריך
תמיד הכי מפחיד, אז
אתה משאיר פתק

קראתי בעיתון על אבא
שהתנחם בעובדה
שלפחות כעת יש לה מצבה.
אף פעם לא הבנתי מה מנחם
בקבר לבכות
עליו
אתה כותב סליחה.